שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' מלול ואח' - פסקדין

פסק דין

1. תביעת שיבוב בגין תאונת דרכים מיום 18.10.09 ברח' דובנוב בתל-אביב.

במונית שבוטחה על ידי התובעת נהג מר אליעזר לוי (להלן: הנהג). הנתבע 1 (להלן: הנתבע) נהג משאית מסחרית.

2.הנהג טוען כי מבין שני הנתיבים שברחוב היה הנתיב הימני חסום על ידי כלי רכב חונים, ונתיב אחד פנוי לנסיעה. משאיתו של הנתבע חנתה בצד ימין של הכביש. הנהג טוען כי כשחלף על פני המשאית, היא יצאה לפתע שמאלה, ללא איתות או התראה - "ישר על שתי הדלתות הימניות של רכבי. היתה לי נוסעת שברחה מרוב פחד ואפילו לא שילמה לי" (בעמ' 1 לפר').

בתצלום ת/ 1 ניתן לראות את הפגיעה במרכז צידה הימני של המונית, בשתי הדלתות.

בתשובה לשאלה מדוע היה נהג המשאית צריך לצאת אל הנתיב השמאלי כדי לנסוע, חזר הנהג על דבריו הקודמים, כי בנתיב הימני חנו כלי רכב, ועל כן היה על המשאית לצאת שמאלה על מנת להתחיל בנסיעה.

3.הנתבע טוען כי זמן קצר לפני התאונה הוא פרק סחורה, ולשם כך החנה את המשאית, למשך כרבע שעה, ליד רח' דובנוב 8. לדבריו, הוא סיים לפרוק את הסחורה, שב למשאית והחל בנסיעה בנתיב הימני שבכביש. לאחר שנסע מרחק קצר (בין בית מס' 8 לבין בית מס' 12 שברחוב), "חתך" הנהג לפתע את נתיבו, כשהוא סוטה בחדות מהנתיב השמאלי אל הנתיב הימני, על מנת להוריד נוסעת בימין הכביש, וכך אירעה התאונה.

הנתבע שלל את טענת הנהג, כי הנתיב הימני בכביש היה חסום על ידי כלי רכב חונים. הוא טען כי אמנם חנו כלי רכב בנתיב הימני, מאחוריו, אך החל מבית מס' 8 היה הנתיב הימני פנוי לנסיעה, והוא נסע בו.

4.הנהג עומת עם טענת הנתבע, כי הוא "חתך" ימינה, על מנת להוריד נוסעת. הוא שלל טענה זו מכל וכל ומסר את פרטי המקום שבו אסף את הנוסעת, ואת יעדה, על מנת להראות שהוא לא היה צריך להוריד את הנוסעת במקום התאונה. ציטטתי לעיל את הקטע מתוך עדותו הראשית של הנהג, שבו תיאר כיצד הנוסעת ברחה מרוב פחד, לאחר שהמשאית יצאה פתע מחנייתה והתנגשה בצד ימין של המונית. הנהג נשאל מדוע לא זומנה הנוסעת לעדות. הוא השיב כי ביקש ממנה את פרטיה ואף מסר לה כרטיס ביקור שלו, אך היא סירבה להעיד: "היא לא מסכימה. היא פתחה את הדלת והלכה. היא נוסעת שלי, איני יכול לחייב אותה. ... היא אמרה לי שהיא תתקשר אך פתחה את הדלת והלכה" (בעמ' 3 לפר').

לשאלה מנין לו, שהנהג רצה להוריד את הנוסעת במקום התאונה, השיב הנתבע: "היתה איתו נוסעת ברכב, והיא ירדה שם. מזה הסקתי שרצה להוריד נוסעת" (בעמ' 5 לפר').

מראה הנוסעת, שירדה מהמונית עם קרות התאונה ועזבה את המקום, תואם את גירסת הנהג. דבר רצונו של הנהג להוריד את הנוסעת באותו מקום אינו אלא מסקנה של הנתבע.

5.גירסת הנהג אמינה בעיני יותר מגירסתו של הנתבע. גירסה זו נתמכת על ידי תצלום הנזק למונית (ת/ 1). כמו כן, אני מאמינה לנהג כי לאורכו של הנתיב הימני ברחוב חנו כלי רכב, באופן שרק הנתיב שלשמאלו היה פנוי לנסיעה. איני מאמינה לנתבע, כי חנייתם של כלי הרכב הללו נפסקה בדיוק ליד בית מס' 8, שם החנה הנתבע את המשאית לצורך פריקת סחורה, וכי משם ואילך הפך הנתיב פנוי.

6.על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת 5,356 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה: 16.8.10, ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעת את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה מיום תשלומה; יישאו בהוצאות עד התובעת; וישלמו שכ"ט עו"ד בסך 1000 ₪.

7.המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"א, 18 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: